כשאנחנו מסתכלים על אנשים ברחוב, אנחנו מסוגלים לזהות סימני זיקנה אצל אנשים – לפי שיערם המאפיר, מבנה פניהם, תנוחת גופם. מאידך קשה יותר לזהות את הזדקנותו של המוח, קל וחומר להדגים זאת בבדיקה שאיננה פולשנית. לאחרונה קבוצת מחקר בראשותו של ד"ר אביב מצר, מהמרכז למדעי המוח על שם אדמונד ולילי ספרא באוניברסיטה העברית, בדקה האם ניתן להפוך את ה-MRI מסתם מצלמה של המוח למכשיר מדידה המאפשר לכמת ולאפיין שינויים בהרכב הביולוגי של רקמת המוח. מאמר על המחקר פורסם בכתב העת Nature Communications.
סריקות MRI רגילות מסוגלות לזהות שינויים מבניים במוח המזדקן כגון נפח המוח, יחסים בין כמות החומר האפור והחומר הלבן ועוד. מאידך הן לא מסוגלות להעריך מולקולרית מה משתנה בהרכב המוח ומה מבדיל בין זקנה נורמלית לבין מחלות ניווניות של המוח כדוגמת אלצהיימר או פרקינסון. השיטה החדשה של קבוצת המחקר של ד"ר מצר נקראת MRI כמותי (quantitative MRI). בשיטה זו במקום לקבל תמונות של המוח, מקבלים מפות של המוח, המכילות מידע כמותי על הרקמה המרכז מידע של שינויים בכמות המים ובהרכב המולקולרי של המוח.
בסריקות שנעשו בעזרת השיטה החדשה על אנשים צעירים ומבוגרים התברר שהחתימות המולקולריות של אזורים שונים במוח משתנות עם הגיל. המטרה של החוקרים היא להשתמש בשיטה על מנת להבדיל בצורה לא פולשנית בין זקנה נורמלית, לבין מקרים שבהם קיימת הזדקנות מואצת כתוצאה ממחלות שונות כמו אלצהיימר או פרקינסון. בכל מקרה, מדובר בהתקדמות חשובה בניצול הפוטנציאל של ה-MRI, אך הדרך למטרה זו עדיין ארוכה.