טכניקת STIR, ראשי תיבות של Short Tau Inversion Recovery, מדכאת רק אותות משומן (שימוש בפולס היפוך קצר- פולס 180 ואז זמן TI -Inversion Time עד הפולס הבא- כך מדכאים רק שומן). Tau זה זמן בפיזיקה.- השומן הופך להיות כהה, עם פחות סיגנל, בעוד שרקמות אחרות עם מים, נשארות בעלות אות חזק – כך ניתן לזהות פתולוגיות כמו בצקות, גידולים ודלקות.
- STIR נפוץ בעיקר בשילוב עם סריקות T2 בזכות יכולתו להדגיש נוזלים ולדכא שומן (אפשר לשלב אותו גם עם T1, אך זה פחות נפוץ בגלל מגבלות הקונטרסט).
יתרונות:
דיכוי שומן יעיל ואחיד בהשוואה לטכניקות דיכוי אחרות.
אידיאלי לזיהוי בצקות, דלקות, גידולים ופתולוגיות אחרות שמכילות מים.
שימושי במיוחד אצל נבדקים שלא יכולים לקבל גדוליניום (למשל, מטופלים עם אלרגיה לגדוליניום או אי-ספיקת כליות).
חסרונות:
זמן סריקה ארוך יותר (למשל ביחס לדיקסון).
מדכא גם את האות מההאדרה של גדוליניום, ולכן אינו מתאים לסריקות עם חומר ניגוד.
פחות רגיש לפרטים עדינים- משמע ניגודיות נמוכה בהשוואה לטכניקות מתקדמות יותר.
יכול לדכא אות גם מרקמות נוספות שאינן שומן, מה שעלול להוביל לאיבוד מידע בתמונה ולפגיעה בניגודיות.
כותב הכתבה: עופר בן חורין, מומחה MRI עם כ-25 שנות ניסיון באפליקציות, הדרכה ומחקר קליני. עובד במרכז ה-MRI לחקר האדם בטכניון ומוביל את פורטלי ה-MRI וה-fMRI בישראל.
למידע נוסף על סריקות T2 ונושאים נוספים, ניתן לעיין בספר "MRI – המדריך המלא: רפואה ופיזיקה נפגשות".