רזולוציית ניגוד (Contrast Resolution) היא היכולת של מערכת ה-MRI להבחין בין רקמות בעלות עוצמת אות דומה, אך שונות בתכונות הפיזיולוגיות או הכימיות שלהן. מדובר באחד מהיתרונות המרכזיים של דימות תהודה מגנטית, המאפשר הדגשה ברורה של פתולוגיות עדינות – כמו דלקות, בצקות, שינויים ניווניים וגידולים.

בניגוד לרזולוציה מרחבית (שמכוונת לפרטים קטנים) או רזולוציה טמפורלית (שמכוונת למהירות הדימות), רזולוציית ניגוד מתמקדת ביכולת להבדיל בין סוגי רקמות – גם כאשר הן קרובות זו לזו ונראות דומות ברוב שיטות ההדמיה האחרות.

מהם הגורמים המשפיעים על רזולוציית הניגוד?

1. בחירת רצף מתאים

שימוש נכון ברצפים כמו T1, T2, PD, FLAIR ו-STIR מאפשר להדגיש הבדלים בין רקמות על פי תכולת מים, שומן, או שינויים פתולוגיים.

2. התאמה מדויקת של TR ו-TE

TR (Repetition Time) ו-TE (Echo Time) משפיעים על המשקל של התמונה – כלומר, האם ההבדלים בין הרקמות יהיו מבוססי T1 או T2.

3. Inversion Time ברצפי IR

רצפי Inversion Recovery כמו FLAIR ו-STIR משתמשים בפרמטר TI כדי לדכא רקמה מסוימת (לדוגמה: CSF ב-FLAIR, שומן ב-STIR), וכך לשפר את הניגודיות בין רקמות אחרות.

4. הזרקת חומר ניגוד (Gadolinium)

גדוליניום מדגיש הבדלים בכלי דם, מחסום דם-מוח, אזורים דלקתיים או גידוליים – ויוצר ניגוד ברור בין אזור תקין לפתולוגי.

5. שיפור יחס אות לרעש (SNR)

SNR גבוה תורם לכך שההבדלים בין הרקמות ייראו בצורה חדה יותר. ניתן לשפר SNR בעזרת הגדלת NEX, צמצום רוחב הפס (Bandwidth), שימוש בסליל מתאים והתאמת שדה הראייה (FOV).

6. התאמה לפי איבר הנסרק

התאמה פרוטוקולית לאיבר הספציפי (למשל: מוח, כבד, מפרקים) תורמת למקסום הניגודיות בין הרקמות הרלוונטיות לאבחון.

כותב הכתבה: עופר בן חורין, מומחה MRI עם כ-25 שנות ניסיון באפליקציות, הדרכה ומחקר קליני. עובד במרכז ה-MRI לחקר האדם בטכניון ומוביל את פורטלי ה-MRI וה-fMRI בישראל.
למידע נוסף על סריקות T2 ונושאים נוספים, ניתן לעיין בספר "MRI – המדריך המלא: רפואה ופיזיקה נפגשות".