רזולוציה מרחבית (Spatial Resolution) ב-MRI מתארת את היכולת של הסורק להבחין בין שני מבנים קרובים זה לזה. ככל שהרזולוציה המרחבית גבוהה יותר – ניתן לראות פרטים קטנים ומדויקים יותר בתמונה, כמו גבולות בין רקמות שונות, נגעים קטנים או שינויים מבניים עדינים.

רזולוציה זו נקבעת על-ידי שילוב של שלושה פרמטרים:

• גודל המטריצה (Matrix Size) – יותר פיקסלים = יותר פרטים.

• שדה הראייה (FOV) – שדה קטן = כל פיקסל מייצג שטח קטן יותר.

• עובי החתך (Slice Thickness) – חתכים דקים יותר = הבחנה טובה יותר בין שכבות רקמה.

דוגמה:

תמונה ברזולוציה גבוהה תאפשר לזהות נגע בגודל 2 מ"מ, בעוד שבתמונה עם רזולוציה נמוכה יותר – אותו נגע ייטשטש או יתמזג עם הסביבה.

כותב הכתבה: עופר בן חורין, מומחה MRI עם כ-25 שנות ניסיון באפליקציות, הדרכה ומחקר קליני. עובד במרכז ה-MRI לחקר האדם בטכניון ומוביל את פורטלי ה-MRI וה-fMRI בישראל.
למידע נוסף על סריקות T2 ונושאים נוספים, ניתן לעיין בספר "MRI – המדריך המלא: רפואה ופיזיקה נפגשות".