האם קיימים סיכונים בסריקת ה-MRI?

לסריקת ה-MRI יש יתרונות רבים כמו בדיקה נטולת קרינה, יכולת דימות איכותית בכל כיוון רצוי וחומר ניגוד ידידותי, אבל קיימים בסריקת ה-MRI גם סיכונים שחלקם גבו חיי אדם ולכן יש לשים לב אליהם,

להלן סקירה של חלק מהסיכונים:

סכנה של הימשכות חפצים לכיוון המגנט

אחד החסרונות העיקריים של ה-MRI טמון במגנט החזק הנמצא בו. מגנט זה יכול למשוך אליו חפצים. זו הסיבה שנבדק, לפני כניסתו אל סורק ה-MRI, מתבקש להסיר את כל חפצי המתכת שעלולים להימשך אל המגנט. כל חפץ המושפע משדה מגנטי חזק שנשכח על הגוף, יכול להיהפך לסכנה ממשית בתוך סורק ה-MRI, ולכן החדר שבו ממוקם מגנט ה-MRI מוגדר כאזור סכנה לכל דבר.

  • עצם ההימצאות בתוך שדה מגנטי יכול לגרום לנבדקים מסוימים לחוש בחילה או סחרחורת קלה. תופעות אלה הן זניחות ומתרחשות רק בסורקים חזקים מאוד. כמו כן, הן לרוב קורות כאשר הנבדק מזיז את ראשו בחדות בתוך סורק ה-MRI. על השפעות נוספות של סריקת ה-MRI על נבדקים אפשר לקרוא בספר "MRI המדריך המלא – רפואה ופיזיקה נפגשות". 

במהלך השנים אירעו כמה תקריות בסורקי MRI שהובילו לתוצאות טרגיות. למשל, בשנת 2001, בבית חולים בטקסס בארצות הברית, נהרג ילד בן שש מפגיעה של מכל חמצן העשוי מברזל שעף מידיה של אחות. דבר דומה קרה גם ב-2003, כאשר מכל חמצן פצע אישה ששהתה בתוך הסורק. במקרה אחר סיכת מתכת נשכחה בשערה של אישה והתחפרה עמוק בתוך הגולגולת שלה, עד שנדרש ניתוח כדי לשלפה. תקריות קלות יותר התרחשו כאשר עפו מספרי מתכת מידיה של אחות וגרמו לחתך בראשו של נבדק (שנת 1993), או כאשר מתקן אינפוזיה נמשך אל המגנט וחתך בצורה משמעותית את זרועו של הנבדק ששהה באותה העת בחדר הבדיקה (שנת 1994).

סכנה מאביזרים מתכתיים או אלקטרוניים בגוף הנבדק

נזק אחר שעלול להיגרם מהמגנט החזק כרוך, כאמור, באביזרים מתכתיים בתוך גוף הנבדק, בעקבות תזוזה שלהם או בשל פגיעה בפעילותם של מכשירים מושתלים המכילים אביזרים כאלה מפולסי הרדיו המשודרים אל הגוף.
תקרית בטיחות כזו התרחשה בשנת 1992. נבדקת בת 74 ששהתה בתוך סורק MRI נהרגה בגלל תזוזת קליפס מתכתי, שהוכנס לתוך מוחה כמה שנים קודם לכן כדי לתקן מפרצת מוחית (aneurysm; התרחבות מקומית של כליי הדם עקב מחלה או היחלשות דופן כלי הדם). תזוזת הקליפס גרמה לה לדימום מוחי ולמוות. דווח גם על כמה מקרי מוות של אנשים עם קוצב לב שנכנסו לתוך סורק ה-MRI.
מסיבה זו, בדיקת ה-MRI אינה מתאימה לאנשים שבגופם מתכות, כגון תומכנים, קליפסים מהדקים על כלי דם, שתלים מתכתיים או רסיסי מתכת באזור ארובת העין או במקומות הקרובים לכלי דם גדולים. משום כך, לפני הכניסהה לסורק ה-MRI, הנבדקים מתבקשים לדווח על אביזרים מתכתיים שכאלה בגופם.

בשל סכנות אלה, מאז שסריקות MRI נעשו נפוצות, פותחו התקנים ושתלים שאינם מושפעים מנוכחות של שדה מגנטי ושאינם מסכנים את המטופלים בעת בדיקת MRI. לדוגמה, היום משתמשים בטיטניום (Titanium) ובסגסוגות הקשורות בו בהתקנים שכאלה (אם כי גם בשימוש בטיטניום עלול להופיע סיכון מסוים, אם ההתקן נמצא קרוב לאזורים רגישים בגוף).

רעש חזק בזמן הבדיקה

כאשר לא נערכת סריקה בסורק ה-MRI, הדבר היחיד שאפשר לשמוע הוא את המשאבה המזרימה מים קרים סביב המערכת כדי לקרר אותה, אך בזמן סריקה, נשמע רעש חזק מאוד אשר גורם לתחושת אי-נוחות נוספת בזמן הסריקה. תופעה זו גורמת לגרדיאנטים לרטוט בתוך התושבות המאבטחות את מיקומם, וכך נוצר רעש של נקישות וצפצופים חזקים. עוצמת הרעש יכולה להגיע, בסורקים עוצמתיים המשתמשים בטכניקות דימות מהירות, עד ל-110 דציבלים ואף יותר.

בשל הרעש הכבד הנבדקים מקבלים, לפני תחילת הבדיקה, אטמי אוזניים או אוזניות מיוחדות המשמיעות מוסיקה.

סיכוני גירוי עצבי היקפי וחימום יתר של הרקמות

מאחר שסריקת MRI כוללת שימוש רב בגרדיאנטים (שדות מגנטיים בעלי עוצמה מדורגת) שמופעלים ומכובים במהירות, עלול להיגרם לנבדק גירוי עצבי היקפי (Peripheral Nerve Stimulation, PNS), המורגש במיוחד בגפיים.
הגרדיאנטים יוצרים שדה מגנטי לזמן קצר כתוצאה מזרם חשמלי שעובר בהם ואז כבים. מאחר שגוף האדם הוא מוליך, שינויים אלה בשדה המגנטי יכולים לגרום להשריית זרם חשמלי בו (וגם בהתקנים מושתלים שנמצאים בתוכו).
זרם חשמלי זה יכול לגרום לגירוי עצבי היקפי, מצב שיכול להתבטא בתחושת עקצוץ קלה או עווית שריר קצרה. אין מדובר בסיכון משמעותי, אך כאשר השתנות השדה המגנטי גדלה, תחושת חוסר הנוחות יכולה להתגבר ואז הנבדקק עלול לנוע במהלך הבדיקה. לכן יש להנחות את הנבדק לדווח על תחושות כאלה.
כדי להקטין סיכון זה, החילו הגבלות על עוצמת הגרדיאנטים בסורקי ה-MRI החדשים. דרך אחרת להתמודד עם התופעה היא להנחות את הנבדק לא לשלב ידיים בזמן הסריקה, וכך למנוע סגירת מעגל חשמלי ואולי להפחית את הסיכוי לגירוי עצבי.
סיכון אחר שיכול להיגרם משימוש ב-MRI הוא חימום יתר של הרקמות. הסיבה לכך היא משדר הרדיו העוצמתי המייצר את פולסי הרדיו. פולסי הרדיו מעבירים אנרגיה לפרוטונים שברקמות הגוף, הפרוטונים אמנם פולטים בחזרהה את האנרגיה שקיבלו באותו התדר, אך הכמות שהם פולטים פחותה מהכמות שקיבלו. בעקבות זאת, שארית האנרגיה, במיוחד ברצפים מסוימים, נקלטת ברקמות הגוף ויכולה לגרום לחימומן במידה ניכרת.
כדי להתמודד עם הבעיה, מודדים את כמות הספיגה של האנרגיה בגוף ביחידה המכונה SAR, קצב ספיגה סגולי, שהוזכרה בפרק מושגי יסוד. במהלך הבדיקה דוגמים את כמות האנרגיה שנספגת בגוף, ואם היא גבוהה מהמותר,, המחשב מונע את המשך הרצת הסריקה.
גם חפצים שונים הנמצאים על גוף הנבדק יכולים להתחמם כתוצאה משידור פולסי הרדיו ואף לגרום כוויות.

לסיכום, בדיקת MRI נחשבת בטוחה יחסית, אך יש בהחלט צורך ליידע את צוות הבדיקה באביזרים מתכתיים הקיימים מחוץ לגוף ובתוכו ולעקוב אחרי הוראות מבצע הבדיקה.